במהלך השנים אנחנו יכולים לראות, באופן לא מפתיע, גידול עצום במספר העסקאות שמתרחשות בישראל באמצעות מסחר אלקטרוני. בדומה למדינות רבות בעולם ובפרט מדינות מערביות, אנחנו יכולים לראות גידול ניכר במספר האנשים אשר מעדיפים לעשות את הקניות שלהם דרך הרשת, בין אם זה באמצעות מחשב, פלאפון או טאבלט, במקום לגשת אל החנות ולעשות את זה פנים אל פנים.
כתוצאה מהגידול בתחום וכן תוצאה מהעובדה שמדובר בתחום חדש שמתפתח כל הזמן, הרי שהכנסת חוקקה חוקים ותקנות שונים שמתייחסים להיבטים משפטיים של מסחר אלקטרוני בישראל. המטרה היא להסדיר את הנושא, כך שלא יהיו אי הבנות. הסדרים והבנות אלו, נועדו לשמור הן על הלקוח והן על בעל העסק, אך יתרה מזו, הם נועדו להבטיח שעסקאות דרך מסחר אלקטרוני בישראל ימשיכו להתקיים.
אנחנו יכולים למצוא מספר הסדרים ותקנות בנושא, כשמעל לכולם עומדת הקביעה המוחלטת, שרכישת מוצר באינטרנט היא הסכם לכל דבר. אי אפשר לעשות הבחנה בין רכישה שנעשית ברשת לבין כזו שנעשית פנים אל פנים. אך מאחר ורכישה באינטרנט מתבצעת בכתב ולא בדיבור, הרי שהמוכר צריך להיות מאוד ברור לגבי סוג ואופי העסקה, לגבי המוצר או השירות שהוא מציע, ואופי התנהלות בזמן ואחרי ביצוע העסקה.
חשוב לציין, שבמקרים של עסקאות ברשת, בגלל אופי העסקאות, ועצם זה שהן מבוצעות בקליק אחד במחשב, הרי שטעות אשר נופלת אצל לקוח אחד יכולה לשכפל את עצמה לכמות גדולה של לקוחות. מכאן שעל בעל עסק לשים לב שהוא לא מבצע טעויות ואם הוא מבצע טעות, עליו לתקן אותה מיד בשביל שלקוחות אחרים לא ייפגעו ממנה.
נקודה נוספת שאותן הבנות והסדרים קובעים היא, כל פעולות העסקה חייבות להיות מתועדות, ואם הלקוח ירצה לקבל פרטם על ביצוע העסקה, הרי שעל המוכר לתת לו אותם. באופן עקרוני, כל התנאים של העסקאות ואופי ביצוען, חייבים להיות מוכרים לרוכש, ולשם כך על המוכר לפרסם תנאי עסקה באתר וכן להעניק ללקוח את הכללים אודות תנאי השימוש, הסכם מכר, תעודת אחריות וכל דבר אחר שיכול להשפיע על ביצוע העסקה והשימוש בפרט שהלקוח קנה.